מאת: תומר קופל בת-ים, בית ספר "רמות"
הכתבה פורסמה לראשונה ב 16.01.2012 באתר מקום מכאן.
מיהו האזרח הישראלי אשר לא נתקל לאחרונה בתופעה של עבריינות נוער בסביבתו הקרובה? מי לא קרא וצפה בתקשורת באירועים חמורים של עבריינות נוער, שסופם פציעות ואף מוות ברחוב או במועדונים? עלינו כאזרחים צעירים בישראל לעשות כל שביכולתינו כדי למגר תופעה זו
על פי אחת ההגדרות, "עבריינות נוער היא סטייה חברתית אשר נגרמת על ידי מתבגרים בני 12-18, האסורה על פי חוק ופוגעת בזולת או בעצמם". נשאלת השאלה מהם הגורמים לסטייה חברתית כזו. מומחים סבורים כי אחד הגורמים הוא העוני. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), כפי שהובאו בוועדה לזכויות הילד בכנסת, יש כיום בישראל 820,000 ילדים ובני נוער מתחת לקו העוני, מהם 381,000 ילדים בסיכון, כשרק 67,000 מהם זוכים לטיפול ממשרדי הרווחה.
כיום, ברור אם כן לכולם כי 280,000 ילדים עניים הנמצאים בסיכון ואינם מטופלים עלולים להידרדר לפשיעה. ואולם, לא רק אני יכול להפוך פושע, אלא גם בני נוער משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות, שגם הם מועדים במצבים מסוימים לגילויי אלימות, ובני נוער השייכים לאוכלוסיות המהגרים, הנתקלים לא רק בבעיות כלכליות קשות, אלא גם בבעיות השתלבות על רקע תרבותי.
ואכן, מגמות פשיעת הנוער בארץ משתנות עם השנים בהתאם לרוח הזמן והתקופה, כתוצאה ממציאות משתנה. כך למשל, בעשורים האחרונים אנו עדים לשינוי בסוג עבירות הפשיעה של בני נוער. עבירות הרכוש מפנות מקומן לעבירות אלימות, סמים ומין ובעשור האחרון בולטות במיוחד גם עבירות בתחום המחשבים והאינטרנט.
מצויים אנו בתקופה בה מגמת העלייה בעבריינות מדאיגה עד כדי הפיכת הנושא לראשון במעלה בסדר היום הציבורי והפוליטי. הדבר בא לביטוי בסיקור נרחב של הפשיעה באמצעי התקשורת ובדיונים בנושא בכנסת ובממשלה.
מטבע הדברים, עבריינות הנוער באה לביטוי בבתי-הספר בראש ובראשונה והיא מותירה את ראשי מערכת החינוך להתמודד עם התופעה בתחום אחריותם ובמסגרת תפקידם. לכן, בחרתי להתחיל את ניתוח התופעה, החוצה גבולות כלכליים וחברתיים, בשיחה עם סגן מנהל חטיבת הביניים בבית-ספר בחולון, א.ר, עמו נפגשתי במהלך סיור שערכנו בבית-ספרו.
שאלתי את א.ר מה מייחד את אוכלוסיית בית-הספר מבחינה חברתית וכלכלית. לדבריו, בית-הספר קולט תלמידים מאזורים שונים וחלקם באים מרקע כלכלי קשה של מצוקה ועוני. לכן, אוכלוסיית בית-הספר הטרוגנית ודורשת איתור האוכלוסיות הקשות וטיפול בהן.
בתשובה לשאלה על עבריינות נוער בתוך בית-הספר, אמר א.ר כי היד הקשה שנקטה הנהלת בית-הספר נגד בני נוער שנקטו באלימות עזרה וכי בשנים האחרונות יש שיפור בנושא ופחות בעיות של אלימות ועבריינות אחרת. יחד עם זאת, הוסיף כי הוא שומע על עבריינות מחוץ לכותלי בית-הספר, שמתחילה באלימות מילולית, עוברת דרך גניבת מכשירים סלולריים יקרים ומסתיימת בהשחתת רכוש ובאיום על תלמידים. לדבריו, ניתן להבחין בבית-הספר בעיקר באירועים של השחתת רכוש, פגיעה ברהוט וכדומה.
בתשובה לשאלה על קשר בין פשיעת תלמידים למצב סוציו-אקונומי של משפחותיהם, אמר א.ר כי יש קשר בין השניים, אך במהלך השנים הבחין גם במקרים בהם ילדים ממשפחות מבוססות היו מעורבים בגניבה ובאלימות.
נשאלת השאלה מה עושה מערכת החינוך כדי להקטין את התופעה. לדברי א.ר, בית-ספרו עורך פעילות הסברה כדי למנוע מבני הנוער להידרדר לעבריינות. פעילות זו כוללת בעיקר ביקורים של נציגי משטרת ישראל, אשר מרצים לתלמידים על הנושא וטיפול מיוחד של צוות מקצועי בילדים אשר היו מעורבים באירוע פלילי וטופלו כבר על ידי רשויות אכיפת החוק. לדבריו, אחרי העלייה בפשיעה בבית-הספר בשנים 2000-2005ישנה ירידה במספר האירועים בשנים האחרונות.
על מנת להבין לאשורה את תמונת מצב עבריינות הנוער בישראל בהיבט הארצי, יש לבחון את כמות העבירות, אופיין וחומרתן, כפי שהם מוצגים על ידי משטרת ישראל. התמונה עגומה ולפיה ב-16 השנים האחרונות יש עלייה בהיקף עבריינות הנוער, מעבר לעלייה בגודל אוכלוסיית בני הנוער. על פי הנתונים, חלה ירידה בין 2003 ל-2011 במספר הכולל של עבירות בני הנוער.
ניתוח אופי העבירות מגלה כי מאז קום המדינה תופסות עבירות הרכוש את הנתח העיקרי בעבריינות הנוער, אך בסעיף זה יש ירידה דרמטית מ-80% מכלל העבירות ב-1965 לכ-30% בלבד כיום. יש להסיק מכך כי עבירות מסוגים אחרים, כגון עבירות מין ועבירות סמים התרבו.
על פי נתוני המשטרה, בעשור האחרון נפתחו בממוצע כ-14,000 תיקים נגד חשודים בעבריינות נוער. על פי הנתונים, דווח בממוצע בכל שנה על 41,000 עבירות נוער.
כאמור, בתחום עבירות המין חלה החמרה מעבירות "קלות" של הטרדה מינית ומילולית לעבירות קשות של התעללות מינית ואף אונס קבוצתי. עלייה חדה חלה גם בשימוש בסמים קשים מסוג קוק פרסי והרואין. בתחום עבירות האלימות נרשמה בשנים האחרונות עלייה חדה במספר הנפגעים – פצועים והרוגים – שמקורם באלימות בני נוער, תוך שימוש גובר בחפצים חדים כסכינים ואולרים.
על מנת להיכנס לעובי הקורה של עבריינות הנוער בהיבט הארצי ומהזווית של שלטונות אכיפת החוק, נפגשתי עם א.ש, קצין במשטרת חולון, המתמחה בטיפול בפשיעת נוער.
שאלתי אותו האם קיימת פשיעת נוער באזור חולון ובת-ים מעל הממוצע הארצי. לדבריו, התשובה חיובית, אך יש לזכור שבערים אלה מספר רב יותר של בני נוער, לעומת העיר תל-אביב, בה האוכלוסייה מבוגרת יותר.
א.ש מספק נתונים ולפיהם הטיפול בעבריינות נוער צריך לחרוג מעבר למערכת החינוך. לדבריו : "הפשיעה מתבצעת בעיקר בערב ובשעות הלילה". לא זו בלבד אלא שהמשטרה נמנעת בדרך כלל מהפגנת נוכחות בבתי-הספר בשעות היום.
שאלתי את קצין המשטרה לגבי גילאי הפשיעה של בני הנוער, וקיבלתי תשובה מטרידה, אך לא מפתיעה: "גיל העבריינים יורד בהתמדה בשנים האחרונות. נאלצנו לטפל בשנים האחרונות בילדים בני 11-12". לדבריו, הפשיעה היא גם תוצאה מחשיפה של בני הנוער לפשיעה אלימה באמצעי התקשורת, ובמיוחד בטלוויזיה ובמחשב.
בתשובה לשאלה מהם על פי ניסיונו תחומי הפעילות העיקריים של העבריינים הצעירים, אמר הקצין כי מדובר בעישון סמים ובגניבת טלפונים סלולריים, אם כי קיימת תופעה קשה של צריכת אלכוהול מופרזת והתנהגות בריונית ובלתי נשלטת בעקבותיה. לדבריו, בתחום האלכוהול, הסמים והבריונות, בולטת עלייה יחסית בחלקם של בני נוער משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות יותר.
ואיך מטפלת המשטרה בנושא כדי למנוע פשיעה? לדברי א.ש, פרט לרישום הפלילי המרתיע, מזכה המשטרה את העבריינים שלא שבו לבצע עבירות במחיקת הרישום הפלילי שלהם. לדבריו, משתפת המשטרה פעולה עם בתי-הספר ואגף הרווחה של העירייה בטיפול במשפחות של ילדים שביצעו עבירות.
ואולם, לא רק שלטונות אכיפת החוק עוסקים בטיפול בעבריינות, אלא גם כאמור שירותי הרווחה. ד.ר היא קצינת ביקור סדיר ותיקה באגף הרווחה של עיריית חולון. לדבריה, הטיפול בעבריינים הצעירים מתחיל לאחר שביצעו עבירות גניבה, עישון סמים, עבירות מין ואלימות, שהו במעצר בית והיו תחת פיקוח קציני מבחן. תפקידה הוא להמשיך לוודא שהם נמצאים במסגרת חינוכית הולמת ולא יחזרו על מעשיהם.
בתשובה לשאלתי אמרה ד.ר כי חלק משמעותי מהאוכלוסייה בה היא מטפלת הוא נערים בגילאים 14-16, שנפלטו ממערכת החינוך ומתאפיינים בבעיות השתלבות במסגרת חלופית. לדבריה, מדובר גם באוכלוסייה מהמגזר הדתי והחרדי שלא ממשיכה ללמוד בישיבות לאחר כיתה ח' ומוצאת עצמה ללא תשומת לב מספקת מצד המערכות שתפקידן ללוות אותם בחיים.
לדבריה, האלטרנטיבות לנוער כזה הן השתלבות בפנימיות, טיפול במוסדות לגמילה מסמים ואלכוהול ופיקוח צמוד של מדריכי נוער תוך ניסיון להפנותם לרכישת מקצוע, שיגדיל את הסיכוי לתעסוקה בעתיד.
ד.ר הוסיפה כי רק 10% מבני הנוער משתקמים במסגרת בית-הספר בו למדו לפני ההסתבכות הפלילית. זאת, גם הודות לעידוד בני הנוער על ידי קציני המבחן, שמבטיחים להם הקלות בענישה אם יתמידו במסגרת החינוכית הטבעית שלהם.
יש לציין כי על פי נתוני משטרת ישראל, היא תגברה את מערך הנוער שלה ברחבי הארץ פי שניים בשנים האחרונות ואולם, במשטרה מתלוננים שחסרים להם בתחום עוד 600 תקנים. מזה 10 שנים ויותר לא תוגבר מערך הרווחה בישראל ואין בידו לתת תשובה לאלימות ולאיתור הנער העבריין ושיקומו לפני ביצוע עבירות פליליות קשות. עובדות אלה מותירות רבים מהנערים שבסיכון ללא טיפול.
מדינת ישראל, שניצבת מול אתגרים ביטחוניים משמעותיים, ובפני מצב כלכלי שלא יהיה טוב יותר בשנים הקרובות, מסתכנת באלימות רבה יותר ברחובותיה ובבתי-הספר שלה. רוב הנוער הישראלי לא מוכר למשטרה ולרשויות הרווחה. גם עליו צריך לשמור וגם אותו צריך לחזק.
